ועשית מזבח מקטר קטורת. הנה חתם מלאכת המשכן במזבח הקטורת. לפי שהוא הכלי היותר נבחר. זולת הארון שצוה בראשונה. לפי שהוא מכפר ומעשיר ומשמח. כאומרו שמן וקטורת ישמח לב. ותחלת המחשבה סוף המעשה. כי תכלית עשיית המשכן הוא לכפר על מעשה העגל. והתורה היא מכפרת. והקטורת הוא עוצר המגפה ומסלק חרון אף מישראל. וכבר ידעת מאמרם ז"ל הכל הולך אחר החתום. ולכן חתם כל דברי המשכן במזבח הקטורת. לפי שהוא מקשר כל דברי המשכן. ומקשר הדברים התחתונים בעליונים והעליונים בתחתונים. ולכן נקרא קטורת לשון קישור כמו שרי קטרין. לפי שמקשר כל הדברים ומחברם. ולכן אמר ונתת אותו לפני הפרכת אשר על ארון העדות אשר אועד לך שמה. וצוה להקטירו בבקר ובערב. כדי לסלק מדת הדין של לילה ומדת הדין של בין הערבים. ולהורות יותר על מעלתו אמר וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. שזה היה ביוה"כ. להורות שכפרת ישראל של יוה"כ תלויה בה. וזהו אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם. ומזה הטעם בעצמו אנו אומרים הקטורת בכל יום ויום בבקר ובערב אחר כל התפלה. לפי שהקטורת היא חותם הכל וקישור הכל. וחותם התפלה היא הקטורת. שמקשר כל התפלה ועושה ממנה עטרה וקושרה כתר לקונו יתברך:
כי תשא. לפי שלמעלה חתם במזבח הקטורת שהיא עוצרת המגפה. ומסלקת חרון אף מישראל בהקטרת הקטורת. בעצת השם יתברך שהוא יועץ ודורש טוב לעמו. ובעצת המלאכים שגילו סוד זה למשה ע"ה כשעלה למרום. שהקטרת עוצר המגפה. כאומרו ויקח אהרן כאשר דבר משה וגומר. לכן סמך לכאן כי תשא את ראש בני ישראל וגו'. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. לרמוז שאחר שהש"י רוצה להישירנו בדרך ישר ולהסירנו מן המכשלות. אין ראוי שנעשה דברים שמתוכם יבא לנו שום מכשול או אבן נגף. וזהו כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כופר נפשו. בענין שלא יהיה בהם נגף. ולכן סמך פרשה זו לפרשה של מעלה של מזבח הקטורת. ורז"ל רצו לקשר הפרשה באופן אחר. ואמרו מה כתיב למעלה מן הענין וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה. תינח בזמן שבהמ"ק קיים ומזבח הקטורת עומד. אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים במה תהא כפרתם. לזה סמך כי תשא את ראש בני ישראל. כביכול אמר משה לפני הקב"ה. תהיה נושא להם פנים פעם אחת בשנה ואימתי ביוה"כ. ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם. לפי שהמנין שולט בו עין הרע. כאומרם אין ברכה שורה לא בדבר המדוד ולא בדבר המנוי אלא בדבר הסמוי מן העין. שנאמר יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. וא"ת והלא כל דברי המשכן היו במנין ואיך שרתה עליהם ברכה. והשיבו בזוהר כי דברי המשכן אינם כדברי העולם. לפי שהמשכן קדש וכל כליו קדש וכל מנייניו קדש. ולכן אין שולט בהם עין הרע ולא קללה. וא"ת והלא ישראל נקראו קדש דכתיב קדש ישראל לה'. והשיבו שאעפ"י שנקראו קדש. צריכין קדש אחר על מה שתחול הברכה. ולכן צוה שיתנו איש כופר נפשו שנקראת תרומת ה'. בענין שלא יהיה בהם נגף. ואולי שרמזו בזה שצריכין דבר מה. על מה שתחול הברכה. שהרי השלחן היה קדש והיה צריך לחם הפנים לשתחול הברכה. ואלישע ואליהו לעדים. וזהו יצו ה' אתך את הברכה באסמיך. בתבואה שהיא באסמיך. אבל אם הם חסרים אין ברכה שורה עליהם. ולכן צוה בכאן לתת מחצית השקל. וזהו ולא יהיה בהם נגף אבל יוסף ה' עליכם ברכה:
ואמר מחצית השקל. להורות על מעלת השם יתברך שאינו שואל מישראל אלא לפי כחם. דבר השוה לעניים ולעשירים והוא מחצית השקל. ולזה כוונו רז"ל באומרם שזה היה אחד מהדברים ששמע משה ונרתע לאחוריו. כשאמר ונתנו איש כופר נפשו. והא כתיב ויקר פדיון נפשם. וכו כתיב וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו. והש"י השיב לו איני שואל מכם אלא כפי כחכם ולא כפי כחי. וזהו מחצית השקל. ולפי שנראה דבר זר שכופר נפש האדם יהיה דבר מועט כזה. לזה חזר ואמר מחצית השקל לתרומת ה'. כלומר הטעם שאמרתי מחצית השקל הוא. לפי שהיא תרומת ה'. ואחר שהיא תרומת ה' היא קדש. ואעפ"י שיהיה דבר מועט. בערך שהיא תרומת ה' הוא דבר גדול. ולזה אמר העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. כי אחר שהוא דבר של כופר נפש. צריך שיהיו עניים ועשירים שווים. כי לפני הש"י לא ניכר שוע לפני דל. כי אולי אותו שאנו חושבים שהוא גדול הוא קטן או להפך. ועל זה אמר קטון וגדול שם הוא. כלומר שם הוא ידוע אם הוא גדול או קטן. אבל בזה העולם אין אנו יודעים איזהו גדול ואיזהו קטן. ולכן אמר בכאן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט. אחר שהוא לכפר על נפשותיכם. ולכן צוה לתת אותו על גבורת אהל מועד. והיה לבני ישראל לזכרון. שיזכרו וישובו אל ה' איך כל ענייני העולם הזה הבל ורעות רוח. מלבד ענייני הנפש ששוים בה עניים ועשירים. ואין שם שררה ומעלה אלא את דכא ושפל רוח. שהוא מחצית השקל שהוא דבר שבור ואין שם שקל שלם. בענין שבזה יעלה זכרוננו לפני ה' לכפר על נפשותינו. וי"א כופר נפש שהוא לשון ביטול והסרה. כמו לא הוכלו כפרה. ועניינו להסיר ולבטל הנגף:
אחר כך צוה שיעשו כיור וכנו לרחצה. ופירש סדר עשיית שמן המשחה ועשיית הקטרת. כי זה סיום כל ענייני המשכן. והרמז בזה כי מיד צוה ונתנו איש כופר נפשו לה'. להודיענו שכל ענייני המשכן הם לתועלת ישראל. ולהשלים נפשם ולכפר על חטאתם. ולא יתגאו לילך אחרי השררה והמעלה. לפני הש"י לא ניכר שוע לפני דל. והדבק אל הש"י הוא הכלי השבור. והוא לב נשבר ונדכה. וזהו מחצית השקל ולא שקל שלם. ולפי שלזה צריך רחיצה וטהרה כאומר רחצו הזכו וגומר. צוה מיד ועשית כיור נחשת לרחצה ונתת שמה מים. לטהר הטומאה. וזהו ורחצו אהרן ובניו ממנו ובבואם אל אהל מועד. כי כל הרוצה להתדבק בהש"י וליכנס למחנה שכינה. צריך להסיר תחלה ממנו דעות זרות שהם מטמאים הגוף והנפש. ולכן צוה ירחצו מים ולא ימותו. וכל זאת ההכנה צריכה להכנס לעולם העליון. וזהו או בגשתם אל המזבח. כאומרם ז"ל מיכא"ל הכהן גדול מעלה נשמתן של צדיקים על המזבח של מעלה. וזה רמוז באומרו ולקח הכהן הטנא מידך. ולפי שזאת הרחיצה צוה שתהיה במים. בא ופירש שאלו המים הם מי תורה שנקראים מים חיים. וזהו ואתה קח לך בשמים ראש וגומר. ושמן זית הין ועשית אותו שמן משחת קדש. וכבר פירשתי למעלה כי שמן זית זך הוא רמז לתורה שיש בה כ"ז אותיות כמנין ז"ך. וזהו שמן משחת קדש רמז לתורה. דכתיב לריח שמניך טובים. תורה שבכתב ותורה שבע"פ. ולפי שהשמן הוא רמז לתורה שהיא קיימת. אמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. להורות שיהיה בהויתו לעד לעולם לדורותיכם. וזה שאמרו בכל מקום שכתוב לי. אינו זז משם לא בעה"ז ולא בעה"ב. בכהנים כתיב ונתנו לי. בלוים כתיב והיו לי הלוים. בישראל כתיב כי לי בני ישראל. בבכורות כתיב כי לי כל בכור. בסנהדרין כתיב אספה לי שבעים איש. בארץ ישראל כתיב כי לי הארץ. בירושלם כתיב העיר אשר בחרתי לי. במלכות בית דוד כתיב כי ראיתי בבניו לי מלך בתרומה כתיב ויקחו לי תרומה. במקדש כתיב ועשו לי מקדש. במזבח כתיב מזבח אדמה תעשה לי. בקרבן כתוב להקריב לי במועדו. בשמן המשחה כתיב שמן משחת קדש יהיה זה לי. הא כיצד בכל מקום שכתוב לי. אינו זז משם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב. וזה מורה על מה שכתבתי שזה רמז לתורה שהיא קיימת לעולם. ולכן נקראת ברית מלח שמקיימת ונותנת טעם לכל הדברים. בין לכהנים בין ללוים בין לישראל בין למלכים בין למקדש. ולהורות על מעלת השמן הזה אמרו ג"כ שמן משחת קדש יהיה זה. נסים הרבה נעשו בשמן המשחה שעשה משה. שנמשחו בו אהרן ובניו כל ז' ימי המלואים וכלי המשכן של זהב ושל נחשת. ונמשחו ממנו כל הכהנים הגדולים והמלכים. ואפי' כ"ג בן כ"ג טעון משיחה עד עשרה דורות. ועדיין הוא קיים לעתיד. שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה לי לדורותיכם. ולהורות שזה רמז על התורה. אמר על בשר אדם לא ייסך. שאין ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אחר שהיא קיימת לעתיד. וכן אמרו והאוכל הנאות מדברי תורה נוטל חייו מן העולם. והלל אומר ודישתמש בתגא חלף. כנגד איש אשר ירקח כמוהו ונכרת מעמיו:
וסמך לזה קח לך סמים ועשית אותה קטורת. להורות כי תכלית התורה היא להשלים הנפש בעוה"ב ולקשרה למעלה. וזהו קטורת שמקשר הדברים כמו שרי קטרין. ולזה אמר והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ולפי שזהו תכלית המכוון ולא לתכלית העוה"ז. אמר איש אשר יעשה כמוה להריח בה ונכרת מעמיו. וכל זה בסבת קשור התורה שמקשרת כל הדברים למעלה ולמטה וכמו שהתורה קשורה וכלולה בעשרת הדברות. כן תמצא שהיו בקטורת י"א סמנים עשר כנגד י' הדברות וי' מאמרות. ואחד כנגד אדון יחיד שהוא על הכל ועולה על העשר. והמשכיל יבין. וסמך לכאן ראה קראתי בשם בצלאל וגו'. ואתו אהליאב ובלב כל חכם לב. להורות כי זה הקשור והדיבור הוא לשרידים אשר ה' קורא. ויחידי סגולה והחכמים. ועכ"ז ישראל יש להם חלק לעוה"ב. וזהו ובלב כל חכם לב נתתי חכמה. שהם ישראל דכתיב עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה. וסמך לכאן אך את שבתותי תשמורו. להורות כי זה הקישור הוא לעוה"ב שנקראת שבת לפי שהוא יום מנוחה. וזה העולם נקרא עולם המעשה. וזהו ששת ימים תעשה מלאכה. כנגד זה העולם. וביום השביעי שבת שבתון קדש לה'. כנגד עוה"ב כי שם אין אדם יכול לעשות המצוה. כאומרם ז"ל מי שטרח בע"ש וכו'. וסמך ויתן אל משה לוחות העדות. לרמוז כי השגת זה העולם הנזכר א"א בלא תורה אשר נתנה למשה מסיני. ולפי שיצר לב האדם רע מנעוריו ורוצה להטעות את האדם מדברי תורה. סמך מיד מעשה העגל שהוא רמז ליצר הרע. ולפי שכל אלו הדברים יש תיקון בתשובה ובתפלה ובהזכרת י"ג מדות. סמך מיד תפלת משה. וכן מה שאמר אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם. וסמך מיד ידיעת דרכיו וסדור י"ג מדות. ובהם נגד כל עמך אעשה נפלאות. זהו כלל הפרשה כולה ע"ד רמז. ועתה נחזור למקום שהיינו וכו':
